"סאלי: נס על ההדסון", ארה"ב, 2016 , שעה ו36 דקות

"סיפור אנושי מדהים אך הסרט עצמו מאכזב"

אין כל צל של ספק שאכן מדובר בסיפור אנושי מדהים של טייס יוצא דופן שלקח את כל הניסיון התעופתי הרב שצבר בקריירה של 30 שנה וברגע האמת הצליח להנחית מטוס שהיה עם כשל מנועים לאחר ההמראה.

155 נוסעים ואנשי צוות היו על הטיסה הזו וכולם ניצלו הודות לתושיה ומקצועיות יוצאת דופן של הקפטן באותה הטיסה (סאלי).

לצערי קלינט איסטוויד לא מצליח לספק את הסחורה בעיבוד הקולנועי לסיפור המרגש הזה, למרות שלכאורה היה לו את הכל התנאים הנכונים בכדי להביא לקולנוע דרמה מרגשת.

טום הנקס במשחק משובח כהרגלו גם לא מצליח לעזור לסרט והתוצאה מאכזבת.

קלינט איסטווד הוא בהחלט מאסטר קולנועי שמראה שוב ושוב את יכולות הבימוי שלו והניסיון הרב שצבר בתור שחקן תרמו להצלחה שלו וליצירת סרטים נפלאים כדוגמת: מיסטיק ריבר, מיליון דולר בייבי ואמריקן סנייפר.

הפעם איסטוויד לא מצליח לקחת את הסיפור הזה ולהציג אותו כדרמה עלילתית, המוצר המוגמר שלו נראה יותר דומה לסרט דוקומנטרי ואין שום חותמת אישית של הבמאי.

איסטווד מחליט להתמקד בנרטיב הקולנועי סביב הביקורת שהוצגה כלפי סאלי מצד הרשויות וחלק מהמדיה על כך שהוא בעצם היה יכול להספיק להגיע לנחיתה בטוחה באחד משדות התעופה בניו יורק ועצם הרעיון לנסות לנחות על המים עם 155 אנשים זו הייתה החלטה שגויה.

לאורך כל הסרט הם מנסים לערר את הבטחון של סאלי עם כל מיני נתונים ממהנדסים בתחום התעופה ועם יצרני המטוס.

ברור לכולם שיש פה אינטרסים של חברות ביטוח ויצרני מטוסים שמנסים לרכב על הגב של סאלי ולהציג את ההחלטות שלו כשגויות.

יש מונח בצבא שנקרא: מבחן התוצאה ובמבחן התוצאה סאלי תפקד בצורה יוצאת דופן ולמרות כל הסיכויים הוא הצליח להנחית את המטוס ואף נוסע או איש צוות לא נפגעו. האם זה באמת משנה אם הוא היה יכול להגיע לאחד משדות התעופה באזור? נקודה לדיון.

הערה כללית על גיבורים אמריקאיים בקולנוע, גיבורים אמיתיים שסיפורם מבוסס על מקרה אמיתי, אין ספק שהאמריקאים הם פטריוטים ובהחלט אפשר לראות את זה בהרבה מהסרטים שהם יוצרים. החל מגיבורים בצבא ועד לגיבורים במגזר הציבורי (כבאים, שוטרים) וגם סיפורים יוצאי דופן כדוגמת הסיפור של סאלי.

אמנם נכון שכמות הסרטים שהאמריקאים מייצרים היא עצומה ויש להם תעשייה גדולה, מפותחת ובעלת תקציב אבל אני באמת מרגיש וחושב שהגיע הזמן שגם במדינה הקטנה שלנו יוצרים ישראלים יספרו את הסיפורים של הגיבורים שלנו (ולא חסר לנו) ונוכל לראות אותם על המסך הגדול. האנגלוגיה הראשונית שעלתה לי לראש על איך לגשת לסרט כזה היא בסרט המצויין "יונייטד 93", סיפורם האמיתי של האנשים שהיו על הטיסה שנחטפה ב11 בספטמבר אשר החליטו לעשות מעשה ולהתנגד לחוטפים עד הרגע האחרון.

הסיפור הוא שונה אבל האווירה היא דומה ואולי בעצם זה מה שהיה חסר לי בסרט של איסטווד זו החשיפה של האנשים בתוך המטוס, לא היה כמעט שום מידע עליהם, הסיפור בקושי מתמקד בהם ואנחנו לא מבינים מה עובר עליהם בטיסה הזו, אולי זה מה שהיה חסר בסרט בכדי לחבר את הצופים טוב יותר.

לסיכום, הסרט בעיקר מומלץ לחובבי תעופה.