"המרוץ", ארה"ב, 2016 , שעתיים וארבע עשרה דקות

"דרמה נפלאה ומרגשת על סיפור היסטורי שמשלב ספורט,פוליטיקה וחברות בין מאמן לאתלט".

נפתח בעובדה שאי אפשר להתעלם משמו של הסרט שהוא בעצם משחק מילים דו משמעי באנגלית (מרוץ וגזע).

ואכן הסרט משלב בתוכו את עולם הספורט (ריצה וקפיצה לרוחק) בתקופה החשוכה בגרמניה כשהנאצים בשלטון. זהו לא סרט ביוגרפי טיפוסי והסרט משלב בתוכו פוליטיקה, ספורט ואת הקשר המיוחד שנוצר בין ג'סי אוונס למאמן האישי שלו. (לארי סניידר).

לסרט ישנם הרבה רבדים ותת סיפורים, הראשון והמרכזי הוא הסיפור האישי של ג'סי אוונס, בחור אפרו-אמריקאי, ספורטאי מצטיין בתקופה שבה הגזענות וההפרדה בין השחורים ללבנים שלטה באמריקה.

שני דברים היו חשובים לג'סי בתחילת דרכו,האחד זה לרוץ והשני זה לדאוג לחברה שלו ולבת שלו ובעצם למצוא דרך להרוויח כסף בכדי שהם יוכלו להתחתן ולגדל את הילדה שלהם.רצה הגורל והאולימפיאדה הקרובה שבה היה מתוכנן ג'סי אוונס להתחרות בה היא בברלין בחסות הנאצים.

באותה התקופה, לפחות כך זה מצטייר, בארה"ב ובעולם ספק לא ידעו או ספק התעלמו מהמתרחש בגרמניה אבל לכולם היה ברור ששחורים ויהודים לא רצויים באולימפיאדה ובטח שלא ספורטאיים מצטיינים שעלולים לנצח את הנאצים בתחרויות.

זהו הסיפור השני שהסרט מתמקד בו והן הסוגיות השונות והמאבקים הפנימיים בוועד האולימפי בנוגע להחלטה האם להחרים את האולימפיאדה או לשלוח את המשלחת האמריקאיית בכל זאת חרף עליית הנאצים והמתרחש בגרמניה.

הסיפור השלישי הוא החברות והיחסים בין ג'סי אוונס למאמנו האישי (לארי סיינדר). חברות ששמה בצד את צבע העור ומתרכזת בספורט נטו והאפשרות לזכות באולימפיאדה.לארי סיינדר המאמן האגדי של ג'סי לא ראה בו אתלט שחור הוא פשוט ראה בו אתלט שיביא את המדליה ובגלל זה נוצר גם הקשר המיוחד והחברי בינהם.

בקשר בינהם אין הבדלי צבעים. יש מסלול, יש זמן ויש משימה והיא לנצח בכל תחרות. מעניין לראות בסרט את המאבק הפנימי של ג'סי גם בבית שלו (אמריקה) כנגד הגזענות וגם כנגד הנאצים. ג'סי בעל כורחו נגרר לתוך עימות פוליטי ולניגוד אינטרסים בין קבוצות וארגונים שונים באמריקה.

מצד אחד בתור איש שחור הוא רוצה לייצג את השחורים בכבוד ולדאוג לאינטרסים שלהם אבל מצד שני הוא רוצה להתחרות ולזכות במדליה. יש לו אפשרות לעשות משהו גדול שייזכר בספרי ההיסטוריה.

נקודה מעניינת בסרט היא הרגע שבו ג'סי שם בצד את הפוליטיקה ושאר המאבקים החיצוניים והוא בעצם מעלה נקודה אחרת לגמרי, נקודה ספורטיבית שבה הוא חושש בעצם מהתחרות העצמה ומהעובדה שהוא יכול בעצם להפסיד את התחרות בברלין ואז מה יחשבו עליו בבית, כאילו לרגע אחד האתגר גדול עליו מידי. התפקיד של ג'סי הוא קשה מכיוון שג'סי לא הראה הרבה כלפי חוץ, הוא רק רצה לרוץ ולנצח אבל פה באה לידי ביטוי עבודת בימוי ומשחק נהדר שמוציאים החוצה את הצדדים הפנימיים שלו ומראים אותם לכולם.

בראיון עם הבנות של ג'סי אוונס הם מאשרות שהסרט הוא אותנטי ותואם את ההיסטוריה וזה משהו שהיה מאוד חשוב להם והם אפילו אישרו את התסריט אישית לפני שההפקה יצאה לפועל.

אי אפשר להתעלם מג'רמי איירונס במשחק נפלא שמגלם את אוורי ברנדג' שהיה איש נדל"ן משיקגו שהתקדם בסולם הדרגות והגיע עד לנשיא הוועד האולימפי בהמשך.

ברנד'ג היה דמות שנוייה במחלוקת שמצד אחד תמך בהשתתפות ארה"ב באולימפידית ברלין ב1936 והיה לו חשוב מאוד לא להפעיל את החרם כנגד הנאצים.מבחינתו צריך להפריד הפרדה מוחלטת בין ספורט לפוליטיקה.

מצד שני הוא איש עסקים שקיים קשרים עם הנאצים ויש הטוענים שהוא חיבב אותם ולכן חלק מההחלטות שלו הלכו לכיוון הזה. לאורך כל הסרט ברנדג' נע על הקו הדק בין סיפוק האמריקאיים והבטחה שהאתלטים שלו ינצחו ומנגד גם לתמוך בגרמנים ולעזור להם בחלק מהדברים.

הנקודות הבולטות בסרט בנושא הזה הם באותו רגע שהיטלר ברח ונעלם בכדי לא ללחוץ יד לג'סי אחרי נצחונו ומצד שני בהחלטה התמוהה שלו להוציא את המתחרים היהודים מתחרות השליחים לקראת סוף הסרט. מבחינת ההיסטוריה, הנצאים שתכננו שהאולימפיאדה הזו תיזכר כאולימפיאדה שלהם הפכה בעצם לאולימפידה של ג'סי אוונס. סרט דרמה היסטורי נפלא ומומלץ.