הצגה – המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה (בית ליסין)

פורסם בתאריך : 02/01/2016

לרשימת הפרסומים המלאה


הצגה-המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה –בית לסין מחזה על פי ספרו של מארק האדון מאת סיימון סטיבנס

(מאת : יהודית גרינברג)

 

שם המחזה מרמז על "מותחן לתעלומת רצח" (שם הספר וההצגה הם ציטוט של הערה שהשמיע שרלוק הולמס בסיפור "כתם כסף" מאת ארתור קונאן דויל), אך במרכז העלילה מוצג נער אוטיסט הלוקה בתסמונת אספרגר,והוא ועולמו מהווים את נקודת המגוז של המחזה. תסמונת האספרגר מאופיינת מצד אחד ביכולת אינטלקטואלית אדירה, ומצד שני באי הבנה של מוסכמות חברתיות.

 

עוד בטרם מתחילה ההצגה אנו פוגשים בתפאורה :רצפה ושני קירות גבוהים, בצבע אפור מטלי, הקירות בנויים מתיבות נשלפות, המהוות ביטוי חזותי לתאי מוחו של כריסטופר,הדמות הראשית במחזה, שבהם הוא אוגר מידע, נתונים ,זיכרונות – המתלכדים לסיפור העלילה של המחזה.

 

העלילה מתחילה כאשר "יום אחד " כריסטופר בון מגלה שוולינגטון ,הכלב של שכנתו,נרצח בקילשון,והוא יוצא לחקור את המקרה.כריסטופר מתחיל לשאול שאלות ולתאר במחברת את ממצאיו.חקירתו תוביל אותו למסע התבגרות והתפקחות,ותנפץ את הבועה שבה חי ואת התמימות המאפיינת את עולמו .

 

המקרה המוזר של הכלב 1

 

כריסטופר הוא גאון במתמטיקה. זו רשת הביטחון שלו. העוגן שיוצק היגיון וסדר בכל,הדבר הקבוע והלא משתנה המרגיע אותו. כל תקשורת לא מתמטית מציפה אותו ומקשה עליו את התמודדות. הוא יודע את שמות כל ערי הבירה בע"פ,את שמות הגלקסיות ואת כל המספרים הראשוניים. כאמור, גאון במתימטיקה אך אינו יודע איך לקנות כרטיס לרכבת או להוציא כסף מכספומט.הוא נכנס ל"קריזה" כאשר נוגעים בו. הוא נאחז באובססיביות בפרטים,ובורח ממטפורות ומהפשטות ,נאחז בעובדות ,כשאומרים לו "תהייה בשקט, הוא רוצה לדעת כמה זמן(דקה,שעה) בדיוק עליו להיות בשקט… דרך עיניו התמימות והאותנטיות אנו מתבוננים במערכת יחסים בכלל וזוגיות בפרט, בשקרים לבנים, בהתייחסות לאחר ולשונה, בדפוסי תקשורת, בנורמות חברתיות. לנו, כאנשים רגילים, יש המון הגנות שלא מאפשרות את האותנטיות הזו.

 

בהצגה משולבות מסכות של סמיילי עצוב וסמיילי שמח (רגשונים),במטרה ללמד את כריסטופר לזהות רגשות,זה מחבר אותנו ל"תרבות" הווטסאפ ,תרבות שבה התקשורת הבינאישית הפכה לתקשורת אלקטרונית על חשבון התקשורת האותנטית האישית

עיבודו של סיימון סטיבנס לספרו עטור הפרסים של מארק הדון (שתורגם לעברית ב-2004 על ידי אהוד תגרי והופיע בהוצאת "מחברות לספרות") מציע פרשנות תיאטרלית מעניינת לסיפור המרגש והמלא בהומור.

 

ערן עצמון עיצב תפאורה ייחודית המורכבת מקירות העשויים מתיבות נשלפות, שיוצרות גומחות, מושבים, רכבת ומאחסנות אבזרים הנשלפים מתוכן.תפאורה שכאמור מדמה את תאי המוח.

 

הבמאי גלעד קמחי יצר הצגה מרתקת ומרגשת,הוא יצר עולם בימתי קסום , היה לו חשוב לתאר את האוטיזם כמו שהוא – לא לייפות ולא לכער.הוא מאפשר לנו כניסה אל חדרים נעולים, ללא דידקטיות וסנטימנטליזם.כדי להמחיש את המחשבות העוברות במוחו של כריסטופר,משלב קמחי בהצגה תנועה(כוריאוגרפיה), הוא מניע את השחקנים על הבמה ללא הרף. באמצעות הכוריאוגרפיה והשימוש המעניין במרחב ובתפאורה מצליח הצופה לחוות את הדמויות והעלילה.

 

נדב נייטס, בתפקיד הראשי מציג משחק מעולה ואמין, המתובל בשליטתו המלאה ברזי תסמונת אספרגר. עיניו בורחות מקשר עין וגופו נרתע ממגע ומאוים מקרבה. דיבורו הוא באינטונציה אחידה המנטרלת כל רגש ,הוא מהווה את הציר שעליו סובבת כל ההצגה. זהו התפקיד הראשון הבולט שלו על במת התיאטרון.אכן הדמות אותה הוא משחק,מזכה אותו באהדת הקהל, אך משחקו המעולה מצדיק במלואו את הפרס התיאטרון כשחקן המבטיח שנדב נייטס זכה בו בשנת 2011.

 

עשרה שחקנים מרכיבים את האנסנבל:נעה בירון בתפקיד שיבון,מורה, תרפיסטית. הדמות שהיא מגלמת, נותנת בידי הנער כלים להתמודדות ,ומהווה עוגן ליצירת אימון בסביבה האנושית בה הוא חי.יורם טולדנו מעצב "דמות אב" לא מושלמת, אבל אנושית. יעל שרוני בתפקיד האם ,שנכנעה לקשיי ההתמודדות עם חריגותו של בנה, אך חוזרת וממשיכה לתפקד כאם מכילה למרות הקשיים הרגשיים והתפקודיים שלה. ליאת גורן מצחיקה בתפקיד השכנה הפטפטנית. יתר הדמויות(הנמצאים כל הזמן על הבמה) ממלאים תפקידים שונים (שוטר,מורה,כספומט,נוסעי הרכבת,הנוסעים בתחנה המרכזית בלונדון)ואת הקולות בראשה של הדמות המרכזית.הם מסייעים לכריסטופר להמריא תרתי משמע.

 

עיצוב הוידאו ארט שיצר יואב כהן,המעניק מימד מודרניסטי להצגה, הוא מקבילה ויזואלית-תחושתית לעולמו של כריסטופר. כאוס צבעים שמדמה את התחושה שמעורר בו המגע,תחושה של גשם, פעילות חשמלית של המוח. הדוגמא המעלפת היא הקרנת הפרסומות בתחנת הרכבת בלונדון כסימבול לאובדן ההתמצאות במרחב שחווה הגיבור.ןהקרנת המספרים המרובים המבטאים את אובדן השליטה של כריסטופר כטביעה בים של מספרים .

 

מעצבת התאורה קרן גרנק הפעילה תיאורה ואורות המרצדים בהתאמה מלאה למתרחש על הבמה.

 

המוזיקה של אמיר לקנר היא פסקול של אפקטים ורעשים המותאמים למתרחש במוחו של כריסטופר.

 

המתרגם דנאל אפרת הגיש לנו תרגום קולח ואקטואלי,המשולב לעיתים בסלנג (באמא שלך…),ולעיתים בשפה גבוהה(כריסטופר מצטט נתונים על הגלקסיה).

 

אולה שבצ'וב תורמת להצגה עיצוב תלבושות ההולם למצבים השונים. כריסטופר לובש בתחילת ההצגה סוויצ'ר אדום (ילדותי),ובחלק השני סוויצ'ר כחול (התבגרות).

 

ולסיום, האם ההצגה שנכתבה ע"י סופר אנגלי ומתרחשת באנגליה משאירה בפנינו ובאפינו טעם וניחוח של תה אנגלי? התשובה היא לא, למרות השמות האנגליים של הדמויות והרקע(מקום), בהחלט ניתן לראות את כריסטופר נוגס במנת פלפל או מנגב חומוס.

 

רכישת כרטיסים להצגות הקרובות לחץ כאן

 

 

ניוזלטר

סקר קצר:

צוות מה עושים היום עובד במרץ לשיפור חווית השימוש במה עושים היום.

נשמח לשמוע את דעתכם.

1. גיל:  18-24 25-34 35-44 45+

2. תוכן אירועים מועדף (ניתן לבחור מספר קטגוריות):

 הופעות חיות הופעות סטנדאפ מסיבות בארים פעילויות עם ילדים פסטיבלים אחר

3. איזור בארץ (סביבה):

 תל אביב ירושלים חיפה באר שבע אילת

4. האם קיבלת מענה למה שחיפשת?

 כן לא

* הסקר הינו אנונימי לחלוטין